לאנטל סרב, שלימד הונגרית ואנגלית, אשר, על פי ספר המחזור של בית הספר משנת 1938, שכר אחת הדירות בשנה בה נסגר בית ההבראה.

יצירות ההיסטוריה הספרותית האנגלית וההונגרית, ה אגדת פנדרגון (1934), א מדריך בודפשט לתושבי מאדים (1935), וה- נוסע ואור ירח (1937), הסופר, שהיה זה מכבר במרכז חיי הספרות ההונגריים וזכה בפרס באומגרטן, חילק את זמנו בין סגד לבודפשט, בהיותו מורה לשעבר בבית ספר תיכון פיאריסטי, עבור אלכסנדר סיק הודות לכך, הוא גם עבד כמורה פרטי במחלקה לספרות הונגרית של אוניברסיטת סגד.

מעמד זה למעשה פירושו היה שהוא היה צריך לתת הרצאה לפחות פעם בשנתיים, והוא בקושי עמד בדרישות אלו, כותב דלמגיארורשאג (27 בינואר 1970):

אנטל סרב, ככל הנראה לאור חובתו לעזוב את פשט, מילא דרישה זו רק על ידי הכרזת שיעוריו באוניברסיטה. אנו נתקלים לראשונה בשמו ובתוארו במערכת השעות של הסמסטר הראשון של שנת הלימודים 1937/38 [...] הוא מכריז על הרצאתו הראשונה תחת הכותרת "ספרות העולם של הפרה-רומנטיקה ההונגרית" למשך שעה בשבוע, "בזמן ובמקום שייקבעו בהמשך". לאחר מכן, רק במחצית השנייה של שנת הלימודים 1938/39 הוא קיים שיעור בימי שלישי בין השעות 11:00 ל-12:00 בחדר V תחת הכותרת "ספרות: קלאסיציזם". לבסוף, בסמסטר הראשון של שנת הלימודים 1940/41, הוא הכריז על סמינר תחת הכותרת "המושג והשאלות של ספרות העולם" בימי רביעי בין השעות 11:00 ל-12:00 בחדר III. במציאות, הוא גם הגיע לסגד כל שבועיים, כמנהגו. שמו כבר היה חסר במערכת השעות של הסמסטר השני. בשל חוקי ההגנה הגזעית הידועים לשמצה, הוא לא יכול היה לממש את זכויותיו כמורה פרטי ולא יכול היה לתת עוד הרצאות.

זה היה מקום מגוריו האחרון, שנבחר מרצונו החופשי, של הסופר המנוח באופן טרגי, שבין כתליו עבר בגאווה - מסתבר Béla Hegyi עם גברת אנטאל שרב מראיון שערך, בו אמרה האלמנה:

גרנו בקומה העליונה של הבית, היו לנו ארבעה חדרים ושלוש טרסות. אחיו של בעלי והוריו גרו איתנו. הוא היה מאושר ילדותי שיש לנו דירה ראשית משלנו להשכרה. הוא היה גאה בכך, הוא הרגיש שזה גם תורם לתהליך של חיים מספקים, בוגרים, יצירתיים, והתבגרות. זה הכל שלנו, הוא חזר ואמר, ויותר מפעם אחת הוא ספר כמה חדרים אנחנו יכולים לקרוא לנו שלנו, ובמצב רוחו הטוב הוא הוסיף את המרתף, את עליית הגג, ואפילו את ארונות הבניין כדי שיהיה לנו כמה שיותר משלנו. הוא היה מאושר.

בשנת 1943 קלמן פירי שרבּק נאלץ לעזוב את הבית, בו שכן גם הסטודיו של האמן, ביולי 1944, אך הסופר כבר קיבל את גיוסו לשירות עבודה חודש קודם לכן, ב-5 ביוני. תחילה נשלח לפרטוראקוש, אחר כך לבלף, משם ניסו חבריו לחלצו: שני קציני צבא צעירים, גואידו גורגי ו טאסי ג'נו הוא נסע לתפוס אותה עם פקודה פתוחה מזויפת, אבל היא החליטה גיורגי סרקוזי ו גאבור חלאס הוא לא רצה לעזוב את המחנה בלעדיו. המשא ומתן שהחל בשלב זה נכשל בסופו של דבר, והשומרים הגרמנים החלו לחשוד. אנטל סרב נשאר במחנה, שם נחלש קשות בתחילת 1945, ומת ב-27 בינואר מפציעות שנגרמו על ידי "צלב החץ הארמני".

זיכרונה לא דעך בעשורים הבאים, ולכן בשנת 1981, מועצת המחוז השנייה, שהתכוננה לציון 80 שנה להולדתה, הרגישה שהגיע הזמן לקרוא רחוב על שמה. בהסכמה עם המכון ללימודי ספרות של האקדמיה ההונגרית למדעים, נבחר לבסוף רחוב קורוץ' למטרה זו, אך האלמנה הרגישה שיהיה עדיף בהרבה אם ניתן יהיה לשנות את שמו של מרחב ציבורי קרוב יותר לבית. גם פיקוח המונומנטים תמך ברעיון, שכן סברו שרחוב לבנץ, הנמצא במרחק הליכה של חמש עשרה דקות משם, לא יכול להישאר ללא מקבילה.

לאחר מחשבה מסוימת, נולד פתרון שיועיל לכולם, ולבסוף רחוב שייקו, הממוקם חמש מאות מטרים מהבית, נפרד משמו הישן. בינואר 2020 נחנכה אבן נגף הנושאת את שמו מול השער:

מצב הבית לא השתנה באמת בעשורים האחרונים, למעט בניית הגדר העבה בשנת 1943, התקנת המרפסת בשנת 1978, וכמה החלפות מצערות של חלונות ודלתות, כך שתושבי עשרות שנים כנראה היו מרגישים בנוח גם היום בבית שראה רגעים שמחים וגם נוראיים, שהופיע לאחרונה בשוק הנדל"ן.

(טקסט: 24.hu)